אנחנו רגילים לדבר הרבה בעידן הזה על החיבור לקולות הפנימיים שלנו, לחלקים השונים שבתוכנו: לילד הפנימי, לאישה האסרטיבית, לנמר הפראי. אך כמה אנחנו נותנים להם באמת קול שנשמע? מתי אפשרתם לעצמכם להשמיע קול בלי שיפוט, בלי פחד? 

כבר 25 שנה שאני מלמדת לשיר, לדבר באופן לא מאומץ, ובעיקר מטפלת ומלווה אנשים בתהליכי התפתחות דרך הקול שלהם.  גיליתי שהתנועה של הקול שמתרחשת כשחללי התהודה בגוף נפתחים והנשימה מתרחבת, מתממשת בחיים בצורה של צמיחה ושינוי. אחת ממטופלותיי אומרת לי שוב ושוב שחשבה שכבר מצאה את הנוכחות המלאה שלה אבל למעשה מצאה אותה רק במהלך הטיפול בקול. וחברתה , תוך כדי משימה של חיפוש הקול של דמויות נשיות בתוכה, קפצה על ההזדמנות הראשונה והתפטרה, מוצאת עצמה פותחת עסק עצמאי ממקום שלם ולא מתפשר. 

מרתק ללוות אנשים שפוגשים את עצמם בעבודה הקולית ונדהמים מהקולות החדשים שבוקעים מהם. לעתים הם זקוקים לזמן כדי להכיר בכך שהקולות אכן נבעו מתוכם – מגופם, ולא ממישהו אחר, אבל אז נפתחת בפניהם נוכחות חדשה, שביקשה זה זמן רב להתגלות . 

מגיע לקולות שלכם שאתם לא מכירים לצאת סוף סוף החוצה ולפגוש את העולם. תתפלאו לראות שהשדים לא נוראים כל כך ושיכול להיות עונג רב בקול שנחווה לא נעים שמטייל, מתנקה, מחליף צורה ומוסיף עומק ויופי למוכר ולצפוי. 

קיימים סוגים רבים ומגוונים של עבודה בקבוצות. העיקרון המאחד את כולן הוא היכולת להיתמך וללמוד על עצמנו דרך הזולת. כל ההתנהלות והתקשורת שלנו עם העולם מתרחשת בתוך קבוצות : משפחה, כיתה, חברים. 

העבודה בקבוצה נתפסת כמיקרוקוסמוס המאפשר ללמוד לשחזר ולתרגל אינטראקציות ותקשורת מול הזולת. להכיר את עצמנו מכמה נקודות מבט, ללמוד על עצמנו מתוך המראה שהזולת משקף לנו. 

העבודה בקבוצה היא חיה, ומתרחשת כאן ועכשיו, מתוך מה שעולה באינטראקציה עם המשתתפים. הקשר שנוצר והלכידות הקבוצתית יוצרים רשת ביטחון וחוויה עוצמתית בה ניתן להתחיל תהליכי שינוי אישיים.