גילה סיני

על עצמי

שלום, שמי גילה סיני

ואני אמא לבן ובת בוגרים וגרה בפרדס חנה. מטפלת בקול, במוסיקה ובתנועה, פסיכותרפיסטית יונגיאנית, קלינאית תקשורת וזמרת. עובדת בקליניקה פרטית ומנחה סדנאות וקורסים.


אני שרה מאז ילדותי - לבד, במקהלה, הייתי סולנית במקהלת הילדים "צדיקוב", הופעתי על במות מכובדות ובכל מיני אירועים מכובדים וגרמתי עונג לעצמי ולאחרים.


אך בשלב מסוים נמאס לי לשמוע את הביטוי: "יש לך קול יפה". יש לי קול יפה? ומה איתי? הרגשתי שמשהו לא שלם באופן בו אני משתמשת בכלי הביטוי הכי חזק שלי : הקול. 


בהמשך המסע של חיי הבנתי מה היה לי חסר: החיבור העמוק בין קולי ובין מי שאני. המפגש ביני ובין מגוון הקולות שבתוכי ומה שהם מייצגים.


עולם שלם ומסקרן

למדתי קלינאות תקשורת ועבדתי כקלינאית תקשורת במגוון מקומות ועם אוכלוסיות מגוונות. תשומת לב מיוחדת הקדשתי לילדים בעלי קשיים בהתפתחות שפה, היגוי וגמגום. יחד עם זאת תמיד נמשכתי לעבודה בתחום של הפרעות קול גם עם מבוגרים. נוכחתי לדעת שבמקרים רבים הטכניקה לדיבור נכון לא מיושמת מחוץ לחדר הטיפול, ורציתי לשנות זאת. 
לימודי תרפיה במוסיקה ובתנועה חידדו לי את המשמעות של המרכיב הרגשי והגופני אצל אנשים שנוטים להצטרד ולאבד את קולם. 
העבודה הקולית התרחבה והעמיקה ופתחה בפני עולם שלם ומסקרן של מפגשים עם עצמי ומטופלי. 

מתוך האינטגרציה בין שלושת התחומים - קלינאות תקשורת, טיפול במוסיקה ובתנועה ושירה, לימדתי טיפול בקול במכללת לוינסקי לחינוך, ובסמינר הקיבוצים בתכניות הכשרה לטיפול במוסיקה ותנועה.
תוך כדי כך חיפשתי את ההתייחסות הקולית בגישות שונות של עבודה עם תנועה, למדתי שירה בדרכים יצירתיות, השתלמתי בRoyhart Theatre- בדרום צרפת במקום שחוקר באופן עמוק את הקול ככלי מרכזי בתאטרון; אצל ג'ונתן גולדמן בקולורדו, המתייחס לאיכויות המרפאות של האנרגיה של הקול והצליל; ובישראל השתלמתי אצל לאונרדו בוטיצ'לי באנרגיופוניה - גישה הוליסטית ללימוד שירה; voice movement therapy - טיפול בקול ותנועה בשיטת פול ניוהם אצל ברברה סלזברג; ובשיטת אינטגרציה קולית של סמדר אימור שמחברת באופן יצירתי בין הקול והתנועה השורשיים ביותר.

מעטפת קולית רכה ומאפשרת

המסע שלי עם קולות מטופלי ותלמידי והמסע שלי עם קולי שלי שינה גם את אופן הביטוי הקולי שלי: כבר לא ניסיתי לשיר בקול יפה, אלא להביע את עצמי בצורה מדויקת, ולשיר קשת של רגשות. לשיר לעתים מהראש, לעתים מהבטן, מהאגן, מכל הגוף. לפסל מתוכי את המילים ולספר אותן החוצה . להקרין החוצה את האנרגיה שלי - עבורי ועבור אחרים. הבנתי שכל זה היה לי חסר בעבר. או במילותיה של תלמה אליגון-רוז בשיר "דרך ארוכה": "שיר הרוח על המים / ולו הרבה גוונים/ מי אני היום ומה אני / בצלילים המשתנים בשיר?"

היום, אחרי 25 שנים בתחום הטיפול בקול עם יחידים וקבוצות, עם זמרים וזמרות ואנשים שלשיר ולדבר בביטחון היה רק בגדר חלום דמיוני עבורם, אני שמחה על הזכות שיש לי ללוות רבים בדרך שמקלפת קליפות מיותרות ונוגעת בתמצית. להקשיב להם באוזניי ובגופי ולנוע איתם את הצעד הבא לפתיחת עוד דלת לתוך הנפש והקול. לשמש להם מעטפת קולית רכה ומאפשרת כדי שירגישו בטחון לתת לקול שלהם להגיח החוצה בלי פחד, לגלות את היכולת לעבור מקול לתנועה, לדמיון, לציור, למשחק, לכתוב טקסט או שיר ולגלות את המנגינה שלו בדרך פשוטה וטבעית. 

להבין את הגוף דרך ההדהוד שלו ולחוות את התמוססות החסימות שבו עד כדי זרימה אנרגתית שמחברת אדמה עם שמים. 

Share by: